<h1>ראב"ן שו"ת סימן ה'</h1>
<h2>דף סג:</h2>
נשאלתי מאת ר' יהודה בר יוסף קרובי, ראובן שבא אצל שמעון במרחשון והיו נותנים מאה מידות של שיפון בז' זקוקים וא"ל בכמה תתן לי מאה מדות של שיפון בתמוז, ואמר שמעון ביוד זקוקים, ויאות ראובן והניח מקצת משכון ביד נאמן עם התבואה שמכר לו ליתן לו יוד זקוקים בתמוז בין תוקיר בין תוזיל התבואה, ושמעון הקנה לו בקניין לתת לו התבואה [בתמוז] בין תוקיר בין תיזול התבואה. רואה אני בזה שהוא אגר נטר ליה ואסור, [ואמר רב נחמן כללא דרביתא כל אגר נטר אסור], דכיון דקץ לו דמים ליתן לו יוד זקוקים בשעה שנותנין אותה בז' זקוקים אסור, דלא דמיא אפילו לטרשא דרב נחמן [שם ס"ה.] דהתם לא היה קוצץ אלא אומר בשעת הזול אני מקבלה עלי ביוקרא [וזולא] דלקמיה דכיון דלא קייץ דמים שרי רב נחמן. דאי לא תימא הכי קשיא דרב נחמן אדרב נחמן דאמר רב נחמן כללא דריביתא כל אגר נטר לי אסור והכא אמר רב נחמן טרשא דידי דהיינו לקבל בשעת הזול ביוקרא דלקמיה שרי, אלא ודאי הא דקאמר כל אגר נטר לי אסור כשקצץ דמים, וטרשא דשרי בלא קצץ אלא מקבלה סתם כיוקרא דלקמיה ולהכי שרי דשמא לא תתיקר. והכי מוכח מילתא, מדרמינן אטרשא דידיה ממתניתין אם לגורן בי"ב מנה אסור ומשני התם קץ שאמר בי"ב מנה בין תיזול בין תוקיר ולהכי אסור הכא בטרשא דשרינן לא קץ אלא מקבל סתם ושמא לא תוקיר, ורבותי פירשו התם קץ שאמר אם מעכשיו [ביוד] (ב)מנה ואם לגורן בי"ב דבהכי אסור וטרשא דרב נחמן בשלא קץ אם מעכשיו בכך אלא אמר הריני מקבלה בכך וכך דמים לזמן פלוני דהכי שרי. ולא שמתי אל לבי דהא נמי אגר נטר הוא וקשה דרב נחמן אדרב נחמן, אלא ודאי הכי פירושא כדפרישית. וראובן נמי כיון דפסק דמים אגר נטר הוא ואסור. ואם היתה טרשא זו של ראובן כדרב נחמן [היה נמי] אסור, דהא פסק רבא [שם ס"ח.] לית הלכתא כטרשא דרב פפא וכל שכן דטרשא דרב נחמן אסור, ופסק תלמודא הילכתא כטרשא דרב חמא, ש"מ דכל טרשות דליתניהו כרב חמא אסירי. והיכי דמי טרשא דרב חמא היה נותן פירות שלו במקום הזול להוליכם למקום היוקר והיו ברשותו של רב חמא עד שעת מכירה בין לענין אונס בין ליוקרא וזולא, ולא היו ברשות הלוקח עד קבלת המעות ובשעת קבלת המעות הרי הן כמו שלוין עכשיו, והיו הלוקחין קונין במעות הללו פרקמטיא שהיו מרויחין בה במקומו של רב חמא והיו פורעין לו סכום המעות שקיבלו ואין כאן איסור, ומשעת קבלת המעות היו ברשות הלוקחין לענין אונסא, הכא נמי אם התבואה [היתה] ברשות שמעון לאונסין וליוקרא וזולא הוה שרי, אבל הכא דקיימא ברשות ראובן ליוקרא וזולא אסור, דאלו הוה ליה זוזי הוה שקיל כדהשתא, ומשום דלית ליה זוזי שקיל כיוקרא דלקמיה בקיצותא אסור דאגר נטר לי הוא. ואם תאמר הרי לא משך ראובן את התבואה מיד לרשותו, והוי כשיבא תמוז ויתן לו יוד זקוקים כאלו עכשיו קונה ממנו ואפילו תהיה התבואה בזול אין כאן אגר נטר שהרי עכשיו נושא ונותן, ולא דמי לטרשות כלל דהתם משכו לרשותו מיד ואי בעי מזבין מיד מזבין, איברא הכא נמי משך, דקניין תחת משיכה הוא דכש[מושך] הכלי (מושך) שהקנה בו הוה כאלו משך כל התבואה, ומה שהניחה ביד שמעון למשכון הניחה על הדמים שלא האמינו, דאנן סהדי דאלו בעי ראובן זבוני מיד הוה מזבין לה אם היה מניח משכון אחר על דמיה, הילכך הויא הקנייה מעכשיו ואגר נטר הוא. ולדאביי [שם ס"ד.] נמי לא דמיא דאמר שרי ליה לאינש למימר לחבריה הי לך ד' זוזי אחביתא דחמרא אי תקפה ברשותך אי יקרא או זולא ברשותי, ואמר ליה רב שרביא לאביי האי קרוב לשכר ורחוק להפסד הוא, וא"ל כיון דקבל עליה אחריות (ו)וזול ויוקר קרוב לזה ולזה הוא ושרי, הכא נמי כיון דאחריות אונסין היה על שמעון שרי. לא דמי, דהתם כשוה זבין ליה ואין איסור בדבר אלא בשביל הקדמת מעות מקבל המוכר אחריות חימוץ להכי אמר כיון דאחריות זולא על הלוקח אין כאן מנהג רשעים דאמר קרוב לשכר ורחוק להפסד רשע, אבל הכא דקביל (ראובן) [שמעון] יותר מכדי דמים של עכשיו אסור. ואם תאמר כיון דהניח משכון הוי כאלו נתן דמים ואין כאן אגר נטר, לאו מילתא הוא, דלא הוי משכון כדמים, דאמר רבא אמר רב נחמן [קדושין ח'.] התקדשי לי במנה והניח משכון עליהם אינה מקודשת מנה אין כאן משכון אין כאן כלומר מנה לא נתן שתתקדש בו ובמשכון לא קידשה הילכך אינה מקודשת שלא נתן לה כלום לקידושין, הכא נמי דמי התבואה לא נתן והמשכון לא נתן בתורת דמים הילכך אין כאן נתינת דמים מעכשיו כלל אלא כשנתן והוי אגר נטר. ועוד שהמשכון שהניח ביד נאמן לא היה אלא שאם יחזור בו ולא יתן יוד זקוקים בתמוז לשמעון שיתן הנאמן המשכון לשמעון, ודבר זה אסמכתא הוא ולא קניא, כדתניא [מ"ח:] הנותן ערבון לחבירו ואמר לו אם אני חוזר בי יהא ערבוני מחול לך נתקיימו התנאים דברי ר' יוסי דקסבר אסמכתא קנייא ור' יהודא סבר לא קניא אסמכתא והלכה כר' יהודא. אבל אם אמר ערבוני מחול לך מעכשיו אם אחזור בי קניא, דמקשה אהדדי בפרק (הזהב) [איזהו נשך ס"ו:] ומתרצי הא דאמר דאסמכתא קניא דאמר מעכשיו אבל לא [אמר] מעכשיו לא קניא. ואפילו אם אמר ראובן קני מעכשיו אם לא אתן לך יוד זקוקים בתמוז מ"מ ערבון הוי ולא דמים והוי אגר נטר. ונראה לי כללא דטרשא דכל מידי דאית קצבה לדמיו שאם בא למוכרו עכשיו לא הי' מוכרו אלא בדמים דכולי עלמא מזבני ובא אחר וקיבלו ביותר מדמיו של עכשיו לתת דמיו לאחר זמן אגר נטר הוא ואסור, דאלו הוה ליה זוזי השתא הוה שקיל כשער של עכשיו ומשום דלית ליה זוזי שקיל ביוקר. אבל סחורה שאין דמיה קצובין לתתה [ל]כל אדם [ב]שער אחד כגון מעילין והדומה להן שאין נמכרין לפי שער אלא לפי שיעלו חן בעיני הלוקחין ואמר אחד תנם לי בכך דמים עד זמן פלוני אפילו העלה בדמיהן לפי ראות עינים מותר, [ו]בלבד שלא יאמר אם מעכשיו בכך ואם לאחר זמן בכך, מפני שפעמים שדמים שזה יתן לו אחר זמן היה לוקח עכשיו אם יבא אדם הצריך לו שהרי אין קצבה לדמיה והצריך לה פעמים שנותן כפלים בדמיה. ונראה לי דמכאן סמכו הראשונים הולכי דרך רוסיא לקבל מעילים וסחורה שאין דמיהן קצובין (בהלעת) [בהעלאת] דמים עד לאחר זמן. אי נמי הראשונים היו מקבלים בדמים של רוסיא והיה אחריות הדרך וזולא ויוקרא על המוכר עד שמוכרה שם כטרשא דרב חמא והאחרונים טועים.
